גיאלוגיה של דרך המשי

במהלך ההיסטוריה, גוש אירופה-אסיה, או ארואסיה (שהוא גם מונח גיאולוגי,) נחצה חזור ושוב, ובעיקר ממזרח למערב, על ידי תנועות הגירה, מסחר ותרבות. הנתיב בו התנהלה התנועה הזאת, ובעיקר התנועה מסין לאיטליה, מכונה "דרך המשי" (SILK ROAD). התנועות המקבילות בדרכי הים שקישרו בין המזרח למערב, קיבלו את השם "דרך התבלינים" (SPICE ROUTES). דרכים אלה היו יותר מאשר דרכי מסחר. הם ערבבו אוכלוסיות, אומנויות ואמנויות, שפות, דתות, מדעים, טכנולוגיות ומלאכות. הם עיצבו את התרבויות ("ציביליזציות") של כל ארואסיה. המונח דרך המשי, הוא מונח חדש. בתקופות היסטוריות עתיקות יותר, לא היה שם לדרך עתיקת ימים זו. רק באמצע המאה ה19 כינה גיאולוג גרמני, הברון פרדיננד פון ריכטהופן, את הדרך הזאת DIE SEIDENSTRASSE. מכאן התפתח השם למגוון הדברים שמייחסים לדרך. נושאים מרתקים אלה הם מחוץ לענייננו, אנחנו נחזור לאספקטים הגיאולוגיים אותם חקר פרדיננד פון ריכטהופן.
השימוש בדרך המשי לא היה רציף. לשיאה הגיעה דרך המשי בתקופת שושלת YUAN DYNASTY (בשנים 1279-1368 לספירה). זו שושלת מונגולית ששלטה לאורך רוב מסלול דרך המשי מסין, על אימפריה אירואסיאטית אדירה, מקוריאה ועד הונגריה. הם השמידו מדינות, אבל עודדו את השימוש בדרך המשי, שמרו עליו ואבטחו אותו. לאחר המאה ה16 (~1500 ) ספינות מסחר החליפו בהדרגה את דרך המשי, בעיקר בגלל אורכה והקשיים שהיו בשימוש בה, ויצרו מה שמכונה "דרך הבשמים".

הגיאולוגיה של ההימלאיה
התרומה של הודו להיווצרות ההימלאיה

לאורך כל תקופת הפליאוזואיקון עד לפני 250 מיליוני שנה, רוב יבשות כדור הארץ, היו מאוחדות ל "יבשת על" אחת שכונתה בשם פנגאה. הפנגאה כללה שני גושי יבשות עיקריים: יבשה דרומית – הגונדואנה, ויבשה צפונית EURASSIA– . שתי היבשות מורכבות ממאות "פלטות", שנפרדו והתחברו זו לזו במרוצת הזמן. בקצה המזרחי של הפנגאה , בין גונדואנה וארואסיה (שהיו מחוברות במערב), הפריד אוקיאנוס קדום הפליאו-טתיס. בתחילת הקרבון (359 מ"ש) מתחילה הפנגאה להתפרק. בתחילת הפרם (300MA) הסדק בין יבשות הגונדואנה וארואסיה מתרחב ומתחיל להיווצר אוקיאנוס חדש הניאוטתיס (NEOTETHYS). בסוף הפרם (250 MA) מתפרקת הפנגאה סופית לשתי יבשות, יבשה צפונית, ארואסיה הכוללת את צפון אמריקה, אירופה ואסיה ויבשה דרומית, גונדואנה, הכוללת את דרום אמריקה, אפריקה, מדגסקר אוסטרליה, אנטארקטיקה והודו. פרוק הפנגאה מלווה במשבר פאוניסטי עצום (אחד מ 5-6 משברים פאוניסטיים המוכרים לנו) בו נעלמים רוב המינים המוכרים, ומתחיל עולם פאוניסטי חדש.

לאחר פרוק הפנגאה, ממשיכה היבשה הדרומית, הגונדואנה, להתפרק לפלטות, משנה : בתחילה מתנתק הגוש של אוסטרליה, אנטארקטיקה, והודו מאפריקה. בתחילת הקרטיקון (130-125MA), מתפרק גם גוש זה לפלטות משנה, הודו, מדגסקר, אוסטרליה ואנטרקטיקה, כשביניהם מתפתח האוקיאנוס ההודי הדרומי. אוסטרליה ואנטארקטיקה פונות דרומה. הפלטה של הודו ממשיכה צפונה. והיא עושה "דרך" של 6000 ק"מ עד למפגש עם אסיה. קצב תנועת הודו צפונה, לפני המפגש עם אסיה, נאמד בכ 18-19סמ לשנה, ולאחר המפגש (55MA ) הפלטה ההודית מתחילה לשקוע מתחת לאסיה ומרימה את ההימלאיה, לכ 4.5 ס"מ לשנה.

בשלב הטקטוני של סוף תקופת הקרטיקון לפני-65-55 מיליון שנה, המכונה גם "הפזה או האורוגן האלפיני-הימלאי". בשלב זה "מעוצבים" "הגושים" של דרום הפלטה הארואסיאטית (כולל צפון מערב סין), והשוליים הצפוניים של יבשת גונדואנה. נוצרים רכסי ההימלאיה, הקראקורם, והפמיר, שקע טארים והרי טיאן שן. בפזה הזאת נוצרים גם: הרי האלפים (כתוצאה מהמפגש בין יבשת אפריקה ויבשת אירופה), הרי האטלס במרוקו, "ובקטנה" גם הרי יהודה, השומרון, הכרמל והגליל.  גם שלב האורוגן האלפיני-הימלאי מלווה במשבר פאוניסטי עולמי (הקטן ב 5 המשברים המוכרים לנו) שבו נעלמים חלק ניכר מבעלי החיים, (כולל הדינוזאורים). באורוגן האלפיני –הימלאי, מתחיל להסגר אוקיאנוס הטתיס, עד לסגירתו הסופית (בתקופת הפליאוקן) לפני כ 5 מיליוני שנה. שריד הטתיס, הוא  הים התיכון, הממשיך להסגר גם היום. תהליך התנגשות היבשות נמשך גם כיום,  עיקר "ההתנגשות" של הודו ואסיה (ואפריקה ואירופה),שהחל לפני כ 65 מיליוני שנה, ממשיך גם כיום עם שני אירועים  חריגים : באוליגוקן העליון (26 מיליוני שנה) ובמיוקן התיכון (13 מיליוני שנה) . אלה תקופות טקטוניות משמעותיות גם במזרח הים התיכון, בהם נפתח מפרץ סואץ לים התיכון ונוצר בקע ים המלח.

ההתנגשות בין הודו לאירו אסיה מלווה בשלוש תופעות:

1. התקצרות-והתכנסות (convergence) של כ 2500 ק"מ של הקרום הקונטיננטאלי של הגוש "ההודי", שנכנס ונעלם מתחת לגוש הטיבטי – דרום אסיה (MISSING CONTINENTAL CRUST). שיעור התקצרות השכבות ניתן למדידה בשיטות גאודזיות ורשת GPS .
2. הרמה וקימוט. חלק ניכר מהתקצרות הקרום בין 800-1200 ק"מ מתוך ה 2500 ק"מ מוצא את ביטוי בהרמה וקימוט של השוליים הפסיביים של דרום אסיה, ובעיקר הקימוט של הקרום הטיבטי שיצרו את הרי ההימלאיה.
3. פריצה של חומר "וולקני" מתוך כדור הארץ.

 

North China Block (Craton)

 

הגוש של צפון סין, הוא גוש יבשתי קדום, יחסית קטן, של יבשת יורואסיה. הוא כולל מספר בלוקים גיאולוגיים, שעברו אירועים טקטוניים, הרמות, קימוטים והתנקשויות עם גושים אחרים. במשך רוב הפליאוזואיקון עד לתקופת הטריאס, הגוש של צפון סין, כולל שלושה בלוקים עיקריים : הגוש המזרחי ( North East China Craton) קרוב לאזור הפציפי וכולל את קוריאה, דרום מונגוליה.  הסלעים הם בעיקר סלעי יסוד, שכבות דקות ושכבות וולקניות מגיל הטרציאר. זה אחד האזורים צפופי האוכלוסין  בעולם, עם אזורים עירוניים וחקלאיים. זורמים בו נהרות כמו הנהר הצהוב, ונהר ה HI HE . נהרות עם מרכיב טיט. , עשירים בחומר אורגני. המציפים את האזורים הסמוכים אליהם. האקלים לח וחם, עם גשמי קיץ בין יוני לספטמבר וגשמי חורף באזורים הדרומיים. האזור מאד פורה ומושפע מהרי ההימלאיה שבדרום.   הגוש המרכזי, הוא חגורה טקטונית אורורוגנית SONGPAN GANZI OROGEN ) ) אזור הררי המגיע לגובה של 2360 מטר , משתרע מLIANING , אזור ביג'ין עד מערב ' HENAN . האזורים ההררים דלי אוכלוסין.   גוש מערבי (TARIM BASIN/BLOCK ) בו עוברת דרך המשי, המשתרע מ SHANXI  -SHAANGXI , מונגוליה הפנימית, וצפון ANSU  .

 

TARIM BASIN

הבסן של טארים, בו עוברת דרך המשי, הוא הגוש העתיק והיציב בקרטון של צפון סין. מצויים בו משאבי טבע ומחצבים חשובים, בעיקר פחם וברזל. הוא שונה מהאזורים המזרחיים, בהיותו אזור יבש וגבוה ("פלטו" בגובה של כ 1000 מטר). זה אזור של "אקלים זועף" BLISTERING)).  עם ממוצע גשמים שנתי שנע בין 300-400 מ"מ בלבד. הטמפרטורה יורדת למינוס 20 מעלות בחורף, ועולה ל 40 ומעלה בקיץ. האזור המערבי בשקע טארים ה JUNGGAR BLOCK הוא חלק מקזחסטאן, והאזור המזרחי הסיני הוא חלק מה NORTH CHAINA CRATON.  בגלל הקרבה להימלאיה, יש "אספקה" רבה של תוצרי בליה של קרחוני ההימלאיה בעיקר לס. אדמת לס היא מאד פורייה, אך מצוקת המים מונעת חקלאות מפותחת. גידול כבשים נפוץ באזור. מבחינה אדמיניסטרטיבית, יש במחוז שינג'יאנג (XINJIANG) שני אזורים גיאוגרפיים, היסטוריים, ואתניים נפרדים. אזור צפוני הרי הטיאן שן  ( DZUNGARIA BEIJIAND), "מונגולי" עם תושבים טיבטים בודהיסטים, ואזור דרומי הבסן של טארים (NANJIANG) עם אוכלוסייה מוסלמית, דוברת תורכית. שני האזורים אוחדו ב1884 למחוז אחד שינג'יאנג (XINJIANG) ומשתרע על שטח של 1,020,000 קמ"ר. מחוז שינג'יאנג הוא צעיר יחסית מבחינה גיאולוגית, וקשור להתנגשות הפלטה ההודית בפלטה של יורואסיה. בגלל תהליך ההתנגשות, שעדיין נמשך, האזור רגיש מבחינה טקטונית.  חלק גדול של שקע טארים, תופש מדבר TAKLAMAKAN . השם ההיסטורי האויגורי של בסן טארים הוא ALTISHAHR שפרושו באויגורית  שש ערים. דרך המשי, עוברת בתוך השקע הגיאולוגי של הטארים, (TARIM DEPRESSION.). רכסי ההימלאיה, הקרקוראם והפמיר מדרום, מונעים מענני הגשם של האוקיאנוס ההודי, להגיע לשקע של טארים וגורמים לאזור להיות מדברי יבש.

( תופעה דומה קיימת במדבר מואבי בדרום מערב ארה"ב, שבו חוסמים הרי הסיירה נוואדה (לאורך חופי דרום מערב קליפורניה) את ענני הגשם של האוקיאנוס הפציפי להגיע מזרחה).

המשקעים בדרך המשי מועטים, ודרך המשי התקיימה בזכות מי קרחונים. על פי מחקרים איזוטופים מקור המעיינות של דרך המשי, הם תוצאה של הפשרת קרחונים מרכסי הרים, המקיפים את  שקע טארים. מסלול דרך המשי "הוכתב" על פי הקרבה  לקרחונים.. בחלק הדרום מזרחי של שקע טארים, דרך המשי עוברת בקרבת צפון הרי קיליאן (QILIAN MOUNTAIN), הצמודים להרי ההימלאיה, ( "מסדרון הקסי" HEXI CORRIDOR). האקלים באזור זה שונה, הוא לח יותר, ועבר סדרת הצפות גדולות של מי מעינות, שגרמו לנטישת תושבים מהאזור. באזורים המרכזיים והמערביים של בסן טארים, הדרך עוברת בקרבת הרכסים הצפוניים: BUGDA SHAN, TIEN SHAN (ההרים השמימיים). בחלק המערבי (אחרי קשגאר), עוברת דרך המשי בין הרי טיאן שאן מצפון והרי פמיר מדרום (הרי פמיר הם המשך הרי ההימלאיה לכיוון טג'יקיסטן במערב)

 

כביש הקראקורם

כביש הקראקורם, עובר בין הרי פמיר במערב–להרי  KARAKORA במזרח. הכביש  מקשר בין סין לפקיסטאן. למרות שחלקו עובר בהרי פמיר, הכביש כולו נקרא "כביש הקראקורם. פרוש השם קראקורם בטורקית הוא "חצץ" KURRA KOORUM)) או "הרים שחורים" (BLACK GRAVEL ROCKS/MOUNTAINS ). האזור פחות מיושב מאשר רכסי ההימלאיה במזרח. הכביש מהווה "סטייה" דרומה, מדרך המשי הממשיכה מקשגאר מערבה. הכביש מהווה עורק תחבורה למסחר  בין סין לפקיסטן, ודרך לעולי רגל מסין למכה, ותיירות אתגרית ומסלולי טיפוס הרים. כביש הקראקורם, הוא הכביש הבינלאומי הגבוה בעולם, ואחד היפים בעולם. הכביש חוצה מגוון נופים עצום, מהרים מכוסי שלג, ועד להרים בנויים שכבות צבעוניות, שקיבלו את הצבעים השונים מתמיסות מינרלים שונים. הסלעים עשירים במינרלים, אבני אודם, וזהב. לאורך הכביש נמצאו למעלה מ 50,000 ציורי קיר וחריטות -פטרוגליפים, שנחרטו על ידי עולי רגל וכובשים שונים במשך מאות שנים (כנראה 1000 שנה לפני הספירה). הכביש נסלל במשך 20 שנה, והסתיים בשנת 1966. 10,000 סינים ומספר לא ידוע של פקיסטניים סללו אותו. למעלה מ 1600 פועלים, סינים ופקיסטניים, איבדו את חייהם בסלילת הכביש.

רכס הקראקורם הוא חלק מרכס ההרים הגדול של מרכז אסיה, הכולל את הרי הינדו כוש, פמיר, הרי קונלון (CONLUN) וההימלאיה. הוא למעשה ההמשך המערבי-צפוני של הרי ההימלאיה. הקראקורם מכונה במונגוליה "המחסום הגדול KHARA–KHELEM, –BIG BARRIER" ובסין WHITE BARRIER.  הרכס חוסם את הרוחות הקרות מסיביר מצפון להגיע לקשמיר , ואת ענני המונסונים מדרום להגיע לשקע טארים. הוא וההימלאיה גורמים להיווצרות המדבר של טארים. רוב רכס הקראקורם, וגם כל רכסי ההרים נוצרו בתהליך ההתנגשות (COLLISION) בין יבשת הודו (הכבדה) ליבשת אסיה (הקלה). ההתנקשות גרמה לשקיעתה של יבשת הודו מתחת ליבשת אסיה, והרמה של יבשת אסיה. כמו בכל אזור התנגשות יש בנוסף להרמה, היווצרות הרים, קימוטים, תופעות הרי געש וארוזיות (בליה) חזקות. תופעות דומות יש במגע בין הפלטה הכבדה של אפריקה ויבשת אירופה הקלה, שכתוצאה ממנה  נוצרו הרי האלפים.

רכס הקראקורם הוא "מקבץ" ההרים הגבוה ביותר בעולם שאורכו כ 500 ק"מ. ממוצע גובה ההרים הוא כ 6,1000 מטר. 4 מפסגות הקראקורם הן בגובה של מעל ל 8000 מטר (בהם ההר השני בגובהו לאחר האורסט). 100 פסגות הן מעל 7,000 ו 10 פסגות הן בין 30 הפסגות הגבוהות בעולם. הקראקרום  מכונה גם  MUZTAGH – ATA  שפרושו  MUZ – קרח ו ATA – הר. בתרגום מתורכית הרכס מכונה גם "שורש העולם" או "האבא של הרי השלג" בדומה ל MONT BLANC באלפים. הקראקורם מכוסה בקרחון (GLACIERS) הגדול והארוך בעולם לאחר אזורי הקטבים. בתקופת הקרח (הגלציאלית) האחרונה, רובו היה מכוסה בשלג . גם כיום בין 28-50% מרכס הקראקורם מכוסה בקרח, בהשוואה ל8-12% בהימלאיה ו 2.2% באלפים. קו השלג עובר בגובה של 4,700 מטר, אך מנמיך גם ל 2,900 מטר.

מעבר "הקראקורם" (ה- PASS), מהווה גם את קו פרשת המים בין האוקיאנוס ההודי מדרום ומרכז אסיה בצפון. הכביש חוצה 3 פסגות ה– KONGUR TAG ה- MUNGUR TAG והבולט שבהן הוא – ה MUTZTAG ATA . פסגת המוטצטאג אטא היא מחסום הקרח בין הרי פמיר-קראקורם מדרום ומדבר טקלאמאקן מצפון. הכביש חוצה את אזור המגע/התנגשות (COLLISION), של הפלטה ההודית והפלטה הארואסיתית. שעובר בצפון פקיסטן. כתוצאה ממפגש הפלטות יש תופעות וולקניות גדולות בהודו באזור הדקן, שהוא אזור שפכי הבזלת הגדול בעולם. זה אחד האזורים היותר פעילים מבחינה טקטונית. בשנת 2010, גלש גוש סלעים בגודל של 15 ק"מ, וב 11.5.2017 הייתה רעידת אדמה בטשקורגן בסקלה של 5,4 בסולם ריכטר, רעידה לא גדולה, ובעומק רדוד של כ 10 ק"מ ,אבל בגלל המבנים "הרעועים" נהרסו 180 בתים, אך רק 8 הרוגים.

תקופת הקרח האחרונה החלה בקרקורם בתקופת הפליסטוקן (כ 2,5 מיליון שנה), והסתיימה בסוף הפליסטוקן (1 מיליון שנה), בחשיפת הרי הקראקורם, ביובש קיצוני, ותהליכי ארוזיה וסחף חזקים. תהליכי הבליה נמשכו עד לסיום תקופת הקרח הקטנה האחרונה (17,000 שנה). כמויות סחף עצומות  הצטברו בהודו מדרום ובשקע טארים מצפון. הרי ההימלאיה והקראקורם לא הגיעו לשלב האיזוסטאטי הסופי והם ממשיכים להתרומם, ולעבור ארוזיה. תהליך הפשרה וגלישת קרחונים, מהווה סיכון רב לחוצים את כביש הקראקורם. אתר הטבע  TASHKURGAM NATIONAL NATURE RESERVE הוא אתר מורשת עולמי של אונסקו. יש מספר יצירות ספרותיות וסרטים הקשורים לרכס הקראקורם : הנובלה קים של רודיארד קיפלינג  , ומעיף העפיפונים.

 

"האנומליה של הקראקורם"

בניגוד להתחממות והפשרת הקרחונים העולמית, קרחוני הקראקורם יציבים ואפילו גדלים!. תופעה זו מכונה  "האנומליה של הקראקורם" הסבר לא משכנע הוא, שיתכן ובגלל הכיסוי של חלוקים שחורים ("ההרים השחורים") נוצר "חומר מבודד" והשמש אינה מפשירה את השלג. (אזורים חשופים ללא חלוקים נמסים יותר). בעוד שבהימלאיה המשקעים הם מונסונים של הקיץ, בקראקורם המשקעים הם גשמי בחורף, ומקורם בצפון, והם מועטים בהשוואה למונסונים. מי הפשרת הקרחונים בתקופות הקיץ אפשרו את קיומם של ערי דרך המשי מהקשגאר במערב ודונחואנג במזרח.

הגיאולוגיה של רכס TIANS HAN
(ההרים השמימיים)

פרוש השם TIAN SHEN הוא MOUNTAIN OF HEAVEN OR HEAVENLY MOUNTAIN. רכס הטיאן שן, מהווה חלק חשוב בחגורה האורוגנית של מרכז אסיהCENTRAL ASIA OROGENIC BELT)  ). זה אחד מרכסי ההרים הארוכים בעולם, הנמשך מהרי אורל במערב,  טיאן שן – (קירגיסטן, קזחסטאן וצפון סין) במרכז, ועד סיביר והאוקיאנוס הפציפי במזרח. שיא הרכס בטיאן שן, מתנשא לגובה של 7439 מטר. הטיאן שן נוצר באורוגן האלפיני – הימלאי.

הטיאן שאן בנוי ממספר גושי משנה שהתאחדו ונפרדו בפרקמבריון ובפליאוזואיקון כשהיו חלק מהפנגאה או ארואסיה. בפרם העליון (250 מ"ש), בפרוק הפנגאה והיווצרות הטתיס, התנגשו הבסן של טארים והרי הטיאן שן, אולם עיקר התנועה הגיאולוגית בה עוצבו "סופית" פני השטח הנוכחיים, של הטארים וגוש טיאן שן מתחילה לפני 65 מיליוני שנה, בתהליך של סגירת אוקיאנוס הניאוטתיס וממשיך גם כיום.

תהליך ההתנגשות בין הטארים וטיאן שאן היה מלווה בהתפרצויות וולקניות ובשפכי בזלות על פני השטח. תהליך ההתנגשות הביא להתרוממות, קימוט אך גם להתקצרות הטיאן שאן כאשר הפלטפורמה הקזכית מצפון, נספגת בהרי הטין שן. שיעור ההתקצרות, ניתן למדידה בשיטות גאודזיות ורשת GPS . ההתקצרות נאמדת ב2-6 מ"מ לשנה, היא אינה אחידה בכל הרכס, נעשית בעיקר באזורים הצפוניים והדרומיים, וכמעט לא במרכז הרכס.  בתוך רכס הטיאן שם מצויים מספר בסנים (שקעים) גדולים, מופרדים ברכסי הרים וקניונים. . טור הסלעים  באזור, כולל 3 סדרות סלעים  עליונה–  . שכבות סחף יבשתיות ואגמיות מגיל טרציאר  לא מעוותות ולא מקומטות, המונחות באי התאמה על שכבת ביניים  הבנויה מסלעים מקומטים ושבורים מגיל יורה (בתוכם שכבות פחם ואבני חול צבעוניות), המונחים גם הם באי התאמה על  שכבת סלעים פליאוזואים, שבורים, מעוותים ומקומטים.

BAYINBULAK– (מישורי הדשא)
 מקור השם במונגולית "שפע מעינות" abundant springs"".  אזור מישורי הדשא, הוא השני בגודלו בין מישורי הדשא בסין ומשתרע על שטח של 23,835 ק"מ מרובעים (כשטחה של מדינת ישראל). האזור בגובה של 2,000-2500 מטר הוא הגבוה בעולם, בו מצויים מושבות ברבורים שמספרם נאמד לפני כ40 שנה ב 20,000 ( "אגם ברבורים").  כיום ירד מספרם ל 2,000 (ואולי פחות) בלבד. בנוסף יש כ120 מיני ציפורים אחרים. זה כמובן אתר מורשת עולמי על שטח של כ 1,500 קמ"ר. הצמחייה היא מטיפוס אלפיני – סב אלפיני. אזור ביאנבולאק, הוא שקע ("קניון"), החוצה את רכס הרי הטיאן שן. בתוך הקניון זורם, ממערב למזרח נהר הkaidu.. הנהר מפותל חוצה שכבות חצץ. כמות המשקעים נמוכה (270 מ"מ בלבד), אך הוא ניזון מאפיקים רבים וממשקעים של אויר קר ספוג במים, המגיעים מהפסגות הצפוניות של הטיאן שאן. האקלים הוא מדברי יבש, קר גם בקיץ, עם שינויי טמפרטורות עצומים.

 

מדבר האבן הצבעוני-הקניון הגדול של ההרים השמימיים

TIAN SHAN GRAND CANYON

הקניון עובר בין קוצ'ה לדונגפן בדרום הטיאן שן. אורכו כ 5.5 ק"מ, בגובה ממוצע של 1600 מטר והשיא בגובה של 2050 . הרכס אדמדם, ומכאן שמו הנוסף KEZILIYA GRAND CANYON שפרושו, בשפה האויגורית המצוק האדום. רוחבו של הקניון משתנה בין 0.4 ל 53 מטר. למעלה מארבעים "אטרקציות" צוינו לאורך הקניון. כמו אלף מערות בודה מדהימים – THOUSAND BUDDHA GROTO –  אתרים אחרים הם מעינות, השופעים רוב השנה, וקופאים בחורף. שליטי ממלכת QIUCI , ברחו מהמונגולים של צ'נגיז חאן, לקניון והחביאו בו את אוצרותיהם. האוצרות נתגלו רק בשנת 1960.    בכניסה לקניון יש מצוק של סלע שחור, המזכיר דמות כלב, SACRED DOG GUARDING CANYON הכלב "שומר" על הכניסה לקניון. צבע הסלע שבדרך כלל שחור, משנה את צבעו בחודשים יולי אוגוסט לצהוב. למרות שינוי הצבע, במבט מרחוק, "צורת" הכלב אינה משתנה.

 

אורומצ'י

הקרבה למקורות מים הן מצפון והן מדרום הפכו את אורומצ'י לאזור משגשג, ולבירת מחוז שינג'יאנג (XINJIANG), 49 מיעוטים אתניים מצאו כאן מקום. ולא בכדי הפכה אורומצ'י לעיר מרכזית בדרך המשי.

TURPAN DEPRESSION

השקע trough-depression)  ) של טורפן, בתוך הבסן הגדול של הטארים, נמצא מדרום לנווה המדבר של העיר טורפן. השקע תחום משני צידיו בשברים גיאולוגיים, ומצוי כולו מתחת לפני הים.  זה השקע הרביעי בעומקו מתחת לפני הים (154 מ'), לאחר ים המלח, הכנרת ואגם ASSAL בג'יבוטי. הוא האזור החם והיבש ביותר בסין. רוב הקרקעות בשקע של טורפן, הם תוצרי בליה יבשתיים, בעיקר חרסיות – לס, שמקורם בהרים המקיפים את השקע מצפון ומדרום. עובי שכבות הלס, מגיע ל 7000 מטר.

שקע טורפן מהווה את החלק המזרחי של אזור TIAN SHAN, שטחו כ 50,000 קמ"ר. הוא מוקף ברכסי הרים.  שקע טורפן נוצר בסוף הפרם-תחילת הטריאס, כחלק מתהליך פרוק יבשת העל פנגאה, והיווצרות הניאוטתיס. שקע טורפן קומט ונשבר פעמים רבות, בעוצמות שונות מאז שנוצר, ועד ימינו.  ליד טורפן נמצא גם הר הגעש טורפן. בדרום מערב טורפן (SHIHONGTAN) נמצאו מרבצי אורניום. דבר המעיד על "עתיקות" הסלעים.

האקלים מדברי-יבשתי יבש, המשקעים נמוכים ובעל החיים העיקרי באזור המדברי הזה הוא הגמל הדו דבשתי, עיקר הגשמים ביוני פחות מ3 מ"מ, ורק 15 מ"מ לשנה.. האזור מכונה FURNACES OF CHINA הכבשן של סין.

בגלל האקלים היבש והחם, לפירות הגדלים באזורים הנמוכים של טורפן, יש אחוז סוכר גבוה ומיבשים אותם באוויר חופשי (BARNS ). מגדלים כ 100 סוגי ענבים (המשמשים בעיקר ליצור צימוקים), שפע של מלונים וכותנה ארוכת סיבים. העיר העתיקה של GAOCHANG הייתה אתר חשוב בדרך המשי במאה האחרונה לפני הספירה. היא נשרפה במאה ה14 לספירה.

מערכת אספקת המים "הקרז" בטורפאן
KAREZ SYSTEM

הגשמים היורדים בבסן של טורפן אינם מספיקים לחקלאות. החקלאות מוגבלת לנאות מדבר (אואזיס) ולמערכת מתוחכמת של אספקת מים הידועה בשם KAREZ SYSTEM . (פרוש המילה קרז הוא קידוח). מערכת הקרז, לא רק יצרה "אואזיס" במדבר של TAKALAMAKAN  ושגשוגה של העיר טורפן, אלא את קיום דרך המשי כולה.  מערכת הקרז היוותה מערכת בטוחה ואמינה של אספקת מים במשך מאות שנים. כינו אותה "MOTHER RIVER" "SPRING OF LIFE". מערכת קידוחי ה KAREZ היא מערכת משולבת של קידוחים ורטיקליים בקרבת ההרים והולכת המים בתעלות תת קרקעיות למרחקים, בכוח הגרביטציה (ללא צינורות) לאזורי הצריכה. מקור המים הוא בעיקר מי הפשרת השלגים העונתית, המצויים על רכסי ההרים המקיפים את הבסן:  רכס הרי ה BOGDA MOUNTAIN בשולים הצפוניים של שקע טורפן, והרי TIAN SHAN  בצפון מערב . מאחר ואין זרימה עילית וחשיפה לתנאי הסביבה החמים והיבשים, אין כמעט התאיידות של המים. בגלל האופי החרסיתי של השכבות (סלעים דקי גרגר צפופים ולא מוליכים-"אקויקלוד") אין חלחול לסלעים נקבוביים, אין זיהום של המים ולא דרושה אנרגיה לשאיבה. המים זורמים בגרביטציה, במערכת כלים שלובים הקשורים ביניהם, ומוליכים את המים למקומות הרצויים. מערכת הקרז היא גם מערכת מיזוג אויר טבעית, כשיושבים סמוך לפתחי התעלות, בהם זורמים מים קרים.

שיטת הולכת המים פותחה ככל הנראה באירן במאה השמינית לפני הספירה.  שם היא נקראת QANAT SYSTEM-. המערכת בסין, פותחה במקביל, או מעט אחרי פיתוחה באירן בתקופת שושלת HANG .  מערכות דומות מצויות באזורים נוספים בסין, ובאזורים אחרים במרכז אסיה (אפגניסטן, פקיסטאן, וצפון אפריקה). עיקר השימוש והפרסום של המערכת הוא באזור טורפן. זו אחת משלוש המערכות העתיקות של סין, יחד עם החומה הגדולה ו"התעלה הגדולה" (ביג'ין-האנגג'או ) .

בד"כ מערכת קרז מכילה מספר לא קבוע של בארות ורטיקליות, המגיעות לשכבות המים, מקידוח בודד ועד מערכות של 300 קידוחים. המרווחים בין הקידוחים, נעים בין  10-20 מטר, באזורים הנמוכים ו30 עד 70 מטר באזורים הגבוהים. למערכת הקידוחים מחוברות שתי מערכות של תעלות, מערכות תת קרקעיות ומערכות עיליות. התעלות ההוריזונטליות המנקזות את מי הקידוחים, מגיעות לאורך שבין 3 ק"מ ועד 30 ק"מ. בקצה התעלות ההוריזונטליות יש "ברכות אגירה שם הם נאגרים עד לשימוש. חלק מהקידוחים משמשים לא רק להובלה אלא גם לאוורור ותחזוקה. רוחב התעלות 0.2-0.8 מטר וגובה התעלות בין 1.2-1.8 מטר. התקרה מצופה בחול כבידוד מחום הקרקע. המערכת העילית, היא ברוחב של כמטר בלבד, ומשני צדייה נטועים עצים שמונעים את איוד המים.

למרות שדרך המשי ננטשה במאה ה 16, המשיכו להשתמש במערכות המים של הקרז. ב 2003 היו מעל 1784 מערכות קרז עם 5272 ק"מ של תעלות. 90% מהם בטורפן. כיום נותרו רק כ 300 מערכות קרז המספקות כ 15% בלבד מצריכת המים של חקלאות טורפן. מערכת הקרז הוכרזה על ידי אונסקו כאתר שימור עולמי (UNESCO WORLD HERITAGE וכאתר תרבותי (HUMEN CUVILIZATION) .

דונחואנג – DUNHUANG

נאת המדבר הגדולה דונחואנג ( DUNHUANG)  מצויה במורדות הצפוניים של הרי קיליאן (QILIAN SHAN ), בשוליים הדרומיים של מדבר גובי. עקב שפע המים המגיעים מהרי קיליאן, הפכה דונחואנג  לתחנה החשובה בתחנות דרך המשי. היא הייתה פעילה מהמאה השנייה ובעיקר במאה הרביעית לספירה, החליפה שליטים ותרבויות שונות, עד לדעיכתה במאה הראשונה של האלף השני. דונחואנג ממוקמת בנקודה אסטרטגית, בצומת שתי דרכים חשובות. מערבה לדרך המשי, ודרומה דרך אזורי הדיונות והרי ההימלאיה לטיבט והודו. היא גם אתר עליה לרגל בודהיסטי חשוב. בסמוך לדונחואנג בג'אנ ג'יה, מצוי מקדש ה"בודהא השוכב" הגדול בסין. כ 15 ק"מ דרומית לדונחואנג, מצויות כ 500 מערות MOGAO . במערות אלה ("מערות 1000 הבודהות", ו"מערת הספרייה") נמצא האוסף הגדול והחשוב ביותר בדרך המשי, (ואולי בעולם) של 40000 מסמכים היסטוריים, מסחריים ודתיים. אלפי ציורים, שצוירו על ידי אמנים בודהיסטים, במימון סוחרים עשירים. המסמכים נשמרו בגלל האוויר המדברי היבש. המסמכים הגיעו מאזורים מרוחקים מצפון מזרח אירופה ועד סרי לנקה ונמצאו בהם  עדויות למסחר בבדים צבעוניים ומשי מפרס, מתכות ואבני חן (לאפיס, לאזולי), מאפגניסטאן, אגאט מהודו, אמבר מצפון מזרח אירופה, אלמוגים מסרי לאנקה. המסחר נוהל בעיקר על ידי נזירים בודהיסטים, אך גם על ידי אנשי דתות אחרים, נוצרים, מוסלמים ויהודים, שחיו בעיר. במוזיאון שבאתר מצויה מגילת קלף בעברית, מתוך תפילת יום הכיפורים . לא ניתן לקרוא את כל התפילה, אך זיהיתי את הפסוקים : סלח נא לעוון העם הזה,  בונה ירושלים,  עמך הסליחה אלוה הסליחות, חוסה נא על עמך ישראל.

RAINBOW MOUNTAINS
(הרי הקשת בענן)

במדרונות הצפוניים של הרי קיליאן, מצוי אחד מעשרת פלאי עולם הגיאולוגיים, הדאן שן (DANXIA)  "ההרים הצבעוניים" או  "הקשת בענן של סין"  RAINBOW MOUNTAINS.

הסלעים בנויים משכבות אבני חול, שהגיעו מצפון מזרח, ממדבר גובי. בראשיתו האזור היה מכוסה באגם ענק שהשתרע על פני שטח של כ 510 קמ"ר. לתוך האגם זרמו מספר נהרות שהזרימו כמויות ניכרות, של חול, חול דק (סילט), שיחד עם ענני אבק ולס, ריבדו את תשתית האגם בשכבות שטוחות ומקבילות ובעובי משתנה. החול בדרך כלל, הוא בליה של סלע צורני-סליקטי והצבע המקורי שלו הוא לבן, אך עם החול שקעו גם מינרלי ברזל שונים, וכמויות מזעריות של מינרלים אחרים . כל הצפה, או מחזור השקעה , ייצר שכבה בעובי שונה, עם הרכב מינרלוגי שונה, שאחרי תהליכי המסה, בליה וריאקציה כימית נתנו צבעים שונים, לשכבות השונות. בדרך כלל צביעת סלע נעשית על ידי תמיסות שחודרות לכלל השכבות וצובעות אותן בצבע אחיד. בהרי הקשת בענן הצבעים מקוריים ומיוחדים לכל שכבה, מאחר והגיעו עם המשקע המקורי והמינרלים שקעו אתו.. השכבות נערמו, אחת על רעותה, וללא הפרעה. הצבע השולט הוא אדום-אש וגווני אדום וצהוב. המינרל המטיט Fe2O3 )) צובע באדום, תערובות של לימוניט וגטיט FeO(OH) נותנים צבע חום וצהוב. המגנטיט, אחד המינרלים החשובים לכריה Fe2Fe3'2O4) ) צובע את השכבות בשחור, ברזל סולפידי נותן לשכבה צבע מתכתי צהוב. צבע ירוק נתרם על ידי תוספת של חרסיות כלוריט, 3(Si,Al)4o10)((MgFe או ברזל סיליקאטי. גיל השכבות הוא כנראה יורה. באזור שהיה אגמי –יבשתי, נמצאו שרידי דינוזאורים, שעל פיהם ניתן לקבוע גיל.

השכבות השטוחות קומטו ל"צורות גליות", שיחד עם קרינת קרני השמש, בזויות שונות, נותנים את אפקט הקשת בענן (RAINBOW MOUNTAINS ).  סלעים צבועים, דומים, נמצאו במקומות נוספים בסין ובמקומות אחרים בעולם, קולורדו ארה"ב, (FOUNTAIN FORMATION), BRITISH COLUMBIA (RAINBOW RANGE). אבל לא בממדים ובעוצמה כזאת.

מאת ברוך יצחק דרין,

יקיר שביל הדרקון

שתף