בעקבות אגדות דרך המשי

בשנת 97 לפנה"ס הגיעו כוחותיו של הגנרל הסיני Ban Chao אל סוגדיה (Sogdia), היא עמק פרגנה באוזבקיסטן של היום. בדרכם, השתלטו כוחות האימפריה המזרחית על כל נאות המדבר שבדרך, וניקו את הדרך משודדים ואויבים פוטנציאליים. השליטה האחידה על כל המרחב שנמתח בין העיר שיאן ללב מרכז אסיה, אפשר תנועה חופשית של מסחר ער בין חלקי האימפריה השונים. דרך זו היוותה ציר התנועה העיקרי שבין מזרח ומערב למעלה מ-1200 שנה, עד לנפילת השושלת המונגולית. משך מאות שנים שימשה דרך המשי ציר התעבורה הראשי ממזרח למערב, עליה נעו משיאן ועד איסטנבול ובחזרה סחורות, דעות ובני עמים שונים, ולארכה נצרפו אמונות וסגנונות אמנותיים. סוחרים נועזים, אנשי אמונה, הרפתקנים ואמנים עשו את דרכם ממדבריות לוהטים למעברי הרים מכוסי קרח, מול סכנות של שודדי דרכים, חיות טרף ודרכים בוגדניות.

אחרי שנזנחה ונשכחה משך מאות שנים, שבה דרך המשי למודעותם של נוסעים בשלהי המאה ה-19. בשנות הששים של המאה ה-19 הסתובב במרכז אסיה גיאולוג גרמני בשם פרדיננד פון ריכטהופן. בסיוריו הארוכים באזורי הספר הנידחים של צפון מערב סין הוא שמע מהמקומיים עמם בא במגע על ערים אבודות הקבורות תחת נחשולי החולות הנודדים של מדבר הטקלימקאן. סיפורים מסעירים ומרתקים על שיירות קבורות בחולות המדבר, על תרבויות עתיקות שנכחדו, ועל אוצרות תרבות חבויים לאורך דרכי המסחר העתיקות. אפוף בהתלהבות מגילוייו החדשים והבלתי צפויים בתחום הארכאולוגי, כינס פון ריכטהופן הנרגש בשנת 1864 את החברה הגיאוגרפית הגרמנית, ובהרצאה שתיזכר לימים סיפר בהתרגשות על "הערים האבודות של מדבר הטקלימקאן" במקום אותו כינה SeidenStrasse, או "דרך המשי", ובכך טבע את המושג שעתיד היה להצית את דמיונם של אלפי חוקרים, הרפתקנים, דיפלומטים, מיסיונרים, אמנים ומטיילים שונים, ולחדש את ימי הזוהר של דרכי המסחר, שעמדו בשיממונן מאות רבות של שנים.

דרך המשי. די בכוחן של שתי מילים קטנות ותמימות אלו כדי להצית את דמיונם השופע של מיליוני בני האדם בכל העולם. משך מאות שנים נמשכו ארכיאולוגים, סוחרים, פוליטיקאים, חובבי הרפתקה ומטיילים אל האזור האדיר והעשיר של מרכז אסיה, בעקבות אגדות דרך המשי. עד ימינו אלו, בהם הדבירה תעשיית הידע הפוסט-מודרנית את האקזוטיות של מקומות רחוקים ובלתי ידועים, בהם החליפו פרסומות וסיסמאות ססגוניות את מקומם של המסתורין והאקזוטיות של חבלי ארץ נסתרים, עדיין מהדהד השם דרך המשי בטונים של מסתוריות, מיסטיות, אקזוטיקה ומעלה דמיונות של זמנים אחרים. שיירות גמלים עמוסות בכל טוב החונות בנאות מדבר, בצל דיונות מיתמרות, סוחרים בלבוש ססגוני ובתלבושות מגוונות העושים את דרכם אל רחובות ערי נאות המדבר השוקקים, שיירות סוסים המשרגות את שריריהן במאמץ נשגב להעפיל אל ראש מעברי ההרים בלב סופות שלגים, מדבריות, הרים נישאים, אנשי דת ונזירים, ותחושה של תנועה מתמדת, שינוי, גיוון ותחלופה בלתי פוסקת של תרבויות ונופים – זאת היא התחושה של דרך המשי, וזו היא התחושה שטיול לדרך המשי אמור להציף במטייל.

בשלהי המאה ה-20, אחרי התמוטטות ברית המועצות, החליטו המדינות החדשות במזרח ברית המועצות לשעבר לפתוח את שעריהן, ולהציג לעולם את הקטע המרכז אסיאתי של דרך המשי. כך נחשפו לעולם ערים שאזכורן האחרון היה בספרים של מרקו פולו ושל נזירים נודדים. השמות ירקאנד, מרב, קשגאר וטורפאן, קוצ'ה וחוטאן, סמארקאמד ובוכרה שבו והציתו את דמיונם של מטיילים, שחיפשו להגיע אל אותם מקומות שיעוררו בהם את התחושה הייחודית כל כך של דרך המשי – תחושת התנועה, הנוודות, שילוב התרבויות ונדידות הדתות והתרבויות ממקום למקום.

בלהט התנועה ההמונית אל השמות החדשים של דרך המשי, נשכחה כברת הדרך המשמעותית, החשובה והיפה ביותר של דרך המשי לדורותיה – כברת הדרך המובילה אל הרפובליקה של אויגוריסטאן, או בשמה המוכר יותר – טורקיסטאן המזרחית (Eastern Turkistan). יותר מכל מקום אחר לאורכה של דרך המשי, הרצועה המפרידה בין העיר לנג'ואו במערב לערים טורפאן, אורומצ'י וקשגאר, היא המייצגת ביותר של כל מה שהוא דרך המשי. אך בשל העובדה שהייתה זו המדינה היחידה שנשארה תחת שלטון זר, היא נשארה סגורה למטיילים משך זמן רב, והייתה האחרונה להיפתח לעולם. כל זה אינו מוריד במאומה מערכה כערש דרך המשי וכמדינה שבה היה חלק הארי של דרך המשי, המקום המייצג יותר מכל מקום אחר עלי אדמות את ההוויה הייחודית והפנימית של כל מה שהוא דרך המשי. דרך המשי היא מקום של מפגש. מפגש דתות, תרבויות, נופים, מסורות, אמנויות ואומנויות. דרך המשי היא מקום של מפגש אתני, של עמים שונים, שהתערבו בתהליך ארוך זה אל זה, וזה מתוך זה. הטיול בדרך המשי, אם כן, הוא חיפוש אחר הגיוון, אחר האקלקטיות האתנית, התרבותית והדתית. דרך המשי היא מקום של גיוון נופי, שבו המדבר, ההרים, כרי הדשא ואזורי הלס מפנים מקום אחד לשני. מקום שבו יושבי ערים מתחלפים בתושבי נאות המדבר, למרגלות הרים בהם רועים שבטי נוודים את עדריהם עם תום החורף. רק מסלול זה של דרך המשי מציע לכם את השילוב של המדבר, ההרים, נאות המדבר, רמות הלס וכרי הדשא, בגיוון שהוא לב ליבה של התחושה המיוחדת של דרך המשי. מסלול זה, המוצע לכם כאן הוא מסע אל הרי הטיאן-שאן הנישאים, מדבריות הטקלימקאן והגובי, הרי הצי-ליאן, וכמובן אל הרי הפמיר, "גג העולם", שחובקים נוף שכדוגמתו אין אלא באזורים אלו, בהם נפגשים טג'יקיסטאן, קירגיזסטאן, פקיסטאן, אפגניסטן וטורקיסטאן הסינית.

דרך המשי היא גם כור ההיתוך ודרך הנדידה של האמונות הגדולות, שעשו את דרכן בין יבשות ממדינה למדינה, תוך שהן משפיעות על האמונות המקומיות, ומושפעות מהן באותה מידה. דתות כמו בודהיזם, מניכאיזם, זורואסטריה ואיסלאם, כמו גם נצרות נסטוריאנית, יהדות ודתות סיניות עשו את דרכן ממזרח למערב, תוך שהן משאירות מאחוריהן אנדרטאות בדמות ציורים, פסלים, ניקבות חצובות ומצוירות, ציורי קיר, פיסול בתוך הרים וכו'. יותר מכל מקום אחר על פי דרך המשי, מסלול זה מייצג את ריבוי הדתות והאמונות האופייני לאזור זה. במסלול המוצע לפניכם תמצאו מנזרים טיבטיים, מערות בודהיסטיות מצוירות ומפוסלות, מצודות סיניות בלב המדבר, מסגדים אויגוריים, טג'יקים, אוזבקיים וקירגיזיים, בתי קברות מוסלמיים, ועוד ככל שיותיר הזמן.

דרך המשי היא גם מקום מפגש אתני. מקום שבו שבטי נוודים התערבבו ביושבי ערים ונאות מדבר, וספחו השפעות, תוך שהשפיעו בעצמם על המנהגים, הלבוש והתרבות המקומית. במסלול זה של דרך המשי נעבור דרך סינים, מוסלמים HUI, הייחודיים רק לאזור זה, שמוצאם ממונגוליה. כמו כן נבוא במגע עם האויגורים יושבי המדבריות, ואנשי ההרים הקזאחים, הטג'יקים, הקירגיזים, האוזבקים והאפגאנים. בשוק יום א' בקשגאר נוכל לראות את כולם מתערבבים זה בזה, ובנסיעות להרים נוכל לראות את הטג'יקים והקירגיזים, כפי שחיים באהלים שלהם בהרים. בסיור בנאראט נוכל לסעוד באחד האהלים הללו, וכן בטיפוס לאגם הקארא-קול. מסלול זה הוא המסלול המקיף ביותר מבחינת הגיוון האתני שהוא מציע, המצטרף לגיוון הנופי, התרבותי, האנושי האופייני לחלק זה של העולם, ולתחושה שאנו מכנים כתחושת

דרך המשי

מסלול זה הוא גם המסלול המאפשר יותר מכל מסלול אחר, להתעמק בהיסטוריה של דרך המשי, בדרך התהוותה, ובחשיבותה לתרבות העולמית. בסיורנו בין האתרים הבודהיסטיים למוסלמיים, נוכל ללמוד על החשיבות של התנועה התרבותית והאינטראקציה התרבותית לאורך דרך המשי. נוכל ללמוד על ההיסטוריה הפוליטית של דרך המשי, לשמוע סיפורי הווי מחיי השיירות והסוחרים, וסיפורים על מגלי העולם שפשטו על האתרים של דרך המשי בתקווה לדלות אוצרות מערי המדבר האקזוטיות. נלמד על היווצרותה של דרך המשי, על הגיבורים הגדולים שלה, החל מג'אנג ציאן, דרך שואן זאנג, פא סיין, דרך מרקו פולו, ועד לאוריאל סטיין, סוון הדין ופרדיננד פון לה-קוק.

מסלול מיוחד זה מכיל את אתריה הקלאסיים של דרך המשי, כמו המצודה בג'יא יו גואן והמערות הבודהיסטיות של דונחואנג, ואת נאות המדבר טורפאן קשגאר ואורומצ'י, אך מכיל בתוכו אתרים שזה עתה נפתחו לתיירות עבור המטייל הישראלי, וזו לו ההזדמנות הראשונה לחוותם. מכרי הדשא האינסופיים של נאראט ובאיאנבולאק, מעברי ההרים האדירים בואכה קוצ'ה וטשקורגאן, מושבות הנוודים הקירגיזיים, הטג'יקים והקזאחים – כל אלו מוצגים בפעם הראשונה בפני המטייל הישראלי, במסלול שאין לו אח ורע בעולם כולו.